פרוזה קצרה

מרתפי החולי

על אדם שמשתנה מול כל אדם אחר — עד שהזהויות אינן מרגישות עוד כמו שקר.

היא שואלת:
״אז במה אתה עובד?״
הוא מחייך.
״אני מרצה לספרות.״

הם מדברים שעתיים על בורחס.
היא מתאהבת.

למחרת —
אותו האדם,
בר.
מישהי אחרת.

״אז במה אתה עובד?״
״אני צלם אופנה.״
והפעם —
הוא באמת כזה.

אחרי חמישה ימים הוא חוזר.
כאילו כלום.
״התגעגעתי.״
היא בוכה.
״מי אתה בכלל?״

והוא שותק,
כי גם הוא בעצמו כבר לא יודע.

״לפעמים אני חושב שאני האדם הכי כן שפגשתי.
רק שבכל פעם מדובר במישהו אחר.״

זהו קטע נבחר מתוך היצירה. הטקסט המלא נשמר לפרסום עתידי.